לפעמים הדרך עוברת במקומות לא צפויים.
הבוקר הצטרפתי יחד עם סטודנטים ויזמים נוספים לראש העיר לריצת בוקר מביתו עד למשרדי העירייה.
בוקר ירושלמי קר, שאריות של גשם ושלוליות ומצב רוח חיובי, חצי מנומנם. אנו רצים על המדרכות ועוקפים אנשים בדרכם ליום עבודה. מידי פעם מתכופף ראש העיר ומרים שקית שנותרה ברחוב ומחזיר נפנוף לאוהד שצועק "יאללה ביתר".
לרוץ. גם מי שלא בכושר רץ, הקצב איטי מספיק בשביל להכיר אנשים ולראות את ירושלים מתעוררת. משהו בתנועה הופך את האירוע והאנשים שרצים איתם לרגעים שנזכור אחר כך, וזו בעצם גם המטרה.
איני יודע אם הביצה קדמה לתרנגולת, אבל משהו בירושלים עולה על המפה וזה עושה טוב בלב.
מהחודשים האחרונים, בהם פגשתי יזמים ומארגני אירועים דוגמת ריצת הבוקר הבנתי שהרבה יותר קל לקבל ולתת מכל הלב. לפעמים, זה אפילו יעיל יותר מסגירת עיסקה עם נותן שירותים באותו התחום.
אז הבוקר אני אופטימי. בקשר לירושלים, בקשר ליזמות ובקשר למעגל החיים הקטן שמסביבי.
שיהיה לנו בוקר נפלא!